“וְאָהַבְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. זֹאת הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה וְהָרִאשׁוֹנָה. הַשְּׁנִיָּה דּוֹמָה לָהּ: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.”
מתי כ״ב 37-39
ליאורה ישבה לה בשקט וציירה בהנאה ציור של הטבע שאלוהים ברא. השמש עמדה מחייכת בפינת הדף, הפרפר ריחף באוויר מחפש לו צוף, ובתחתית הדף כבר נחה לה אדמה חומה וחיכתה שליאורה תצייר עליה כעת פרחים ודשא. ליאורה הושיטה את ידה כדי לקחת את הצבע הירוק, אך זה נחטף מידה עוד לפני שהספיקה לאחוז בו. ישי, שאהב מאוד את הצבע ירוק, חייך לעבר ליאורה חיוך גדול של ניצחון והתחיל לצייר מכונית מרוץ ירוקה על הדף המונח לפניו. ליאורה הופתעה וכעסה. היא דחפה את ישי וניסתה לקחת בכוח את הצבע מידו, ישי הגן על עצמו ודחף את ליאורה אחורנית.
הסיפור מתאר מצב שבוודאי חוויתם בדרך כזו או אחרת. בטוח נאלצתם, לפעמים יותר מפעם אחת, לעצור את השיעור כדי לומר לילד להירגע, לא להרביץ, לדבר יפה לילדים האחרים בכיתה ועוד. לא רק בכיתה אנו נתקלים בקונפליקטים וסכסוכים, חיינו מלאים בתקשורת עם הסובבים שלעיתים מובילה לחוסרי הסכמות וחילוקי דעות. לפעמים אלה הם חוסרי הסכמות קטנים ולא ממש משמעותיים שנפתרים בקלות, אך יש כאלה שקשה להתגבר עליהם. כיצד בכל אופן מתגברים עליהם מבלי לגרום נזק? וכיצד נסייע אנחנו לילדים להתמודד עם אי הסכמות וסכסוכים?
הבסיס – אהבה
לפני שנתמודד עם הדרך לפתרון חילוקי הדעות והסכסוכים, נדון בבסיס לפתרונם בתור מאמינים. ישוע דיבר על המצוות החשובות ביותר בכתבי הקודש: “וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. זֹאת הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה וְהָרִאשׁוֹנָה.” אבל הוא לא עצר שם. המצווה החשובה מכול היא הקשר עם אלוהים, ובעקבותיו גם הקשר עם הזולת: “[המצווה] הַשְּׁנִיָּה דּוֹמָה לָהּ: ‘וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ’.” הבסיס לחיי החברה של המאמין הוא האהבה לזולת. פעמים רבות בכתבי הקודש אלוהים מלמד על החשיבות של אהבת האחים (ויקרא י״ט 18, יוחנן י״ג 34, הראשונה ליוחנן ד׳ 21 ועוד). אם תהיה אהבה בין האחים – אז גם במקרים של חילוקי דעות הקשר החיובי, הכבוד והאהבה ההדדיים יסייעו בפתרון הסכסוך. הדבר אינו בא בקלות – הרי אף אחד לא צריך שיילמדו אותו להיות אנוכי ולחשוב רק על עצמו קודם לכל, הרי לשים את הזולת במקום ראשון מצריך מחשבה ולפעמים גם מוכנות לוותר.
תהליך למידה ושיעור לחיים
כשאנו מלמדים ילדים להתמודד עם חוסר הסכמה, חשוב קודם כל ללמד אותם לאהוב ולכבד זה את זה כפי שהאדון ציווה. ברגעים שהם עושים מעשים המפגינים כבוד ואהבה לזולת, חשוב שנעודד אותם. דברי שבח עשויים לעודד אותם להמשיך להתנהג כך. כשצץ סכסוך, הבה נשתמש בהדרכה שיש בדבר ה’ (מפורט בהמשך) כדי לפתור אותו. הברכה תהיה כפולה: גם הסכסוך ייפתר, וגם הילדים ילמדו את דרכיו של אלוהים. אולי לפעמים נראה כי מורים או הורים עושים עניין גדול מכל ויכוח קטן שיש בין הילדים, אבל עלינו לזכור שזהו תהליך חשוב של למידה – למידה של מיומנויות בהדרכת כתבי הקודש לפתרון סכסוכים, דבר שיאפשר להם גם כמבוגרים לפעול בצורה המהווה עדות ונותנת כבוד לאדון. זהו בהחלט שיעור חשוב עבורם לחיים.
שוב ושוב אנו רואים את החשיבות של עיצוב אישיותו והתנהגותו של אדם במהלך ילדותו. גם את הדרך לפתרון סכסוכים אנו רוכשים בילדות, לכן חשוב ללמד את הילדים לפעול על פי דרכו של האדון בגיל צעיר ככל האפשר.
מה דבר האלוהים מלמד על סכסוך ופיתרונו?
במתי י”ח אנו רואים את הדרך לפתרון סכסוכים שאותה לימד האדון ישוע:
“אִם יֶחֱטָא לְךָ אָחִיךָ, לֵךְ וְהוֹכֵחַ אוֹתוֹ בֵּינְךָ וּבֵינוֹ לְבַד. אִם יִשְׁמַע לְךָ, קָנִיתָ לְךָ אֶת אָחִיךָ.”
בראש ובראשונה נסו לתת לילדים לפתור את הבעיה בינם לבין עצמם. ידהים אתכם לראות כיצד הם מסוגלים לפתור סכסוכים ביניהם, לעיתים בדרך מהירה ומתאימה יותר מהדרך שלנו כמבוגרים; הם מאוד יצירתיים. אם הם יפתרו את הבעיה ביניהם, הוויכוח לא ייצא מכלל פרופורציה.
“וְאִם לֹא יִשְׁמַע, קַח אִתְּךָ עוֹד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, כְּדֵי שֶׁעַל־פִּי שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה עֵדִים יָקוּם כָּל דָּבָר.”
אם לא יצליחו הילדים לפתור את הסכסוך ביניהם, התערבו אתם כמגשרים. אם יש צורך בכך, תנו להם זמן להירגע: הפרידו ביניהם לכמה דקות כדי שיוכלו להתגבר על הכעס ולהשתלט על עצמם. לאחר שנרגעו, הקשיבו לשני הצדדים וערכו דיון על מה שקרה. אל תנסו מיד להיות השופטים של המקרה, נסו לעזור לילדים להגיע להסכמה בעצמם בלי שאתם קובעים אותה.
“אִם לֹא יִשְׁמַע לָהֶם, הַגֵּד לַקְּהִלָּה”
בהקשר שלנו, כשמדובר על קהילה מדובר על שופט. אם לא הצלחתם לגשר בין הצדדים, אז היפכו אתם להיות השופטים של המקרה. קבעו אתם כיצד לפתור את הסכסוך.
“וְאִם לֹא יִשְׁמַע גַּם לַקְּהִלָּה, שֶׁיִּהְיֶה לְךָ כַּגּוֹי וְכַמּוֹכֵס.”
אם הילד ש’הפסיד’ אינו מוכן לקבל את ה’פסיקה’ שלכם, ייתכן שתצטרכו להעניש אותו כדי שיבין את הטעות שהוא עשה ואת חומרת התנהגותו. דאגו לכך שהעונש יהיה תואם בחומרתו למעשה.