התמודדות עם בעיות קשב וריכוז בכיתה

“הכל אני יכול בעזרתו של הנותן בי כח” פיליפים ד׳ 13

סימה לא יושבה בשקט לרגע. כאשר דיברו בכיתה על המקרה שבו ישוע הלך על המים, היא קפצה באמצע המשפט וסיפרה על הטיול שלה לים ביום שלפני. היא התיישבה כשהמורה ביקשה ממנה לעשות זאת, אך לאחר דקות ספורות שוב קמה מהכיסא והלכה לראות משהו מהחלון. בדרך היא הציקה לשאול וכשהמורה ביקש ממנה לשבת היא עשתה זאת, אך כל הזמן התנועעה בכיסאה בחוסר שקט.

לעומת סימה, יאיר לא עשה רעש בכלל. בקושי הרגישו שהוא יושב בכיתה. יאיר היה עסוק במחשבות על הפרפרים העפים מפרח לפרח בחוץ. המורה קרא בשמו אך יאיר לא הגיב. בפעם השנייה שהמורה קרא בשמו, יאיר הגיב. המורה ביקש ממנו לצטט את הפסוק שהיה צריך ללמוד בעל פה. יאיר לא הבין מה המורה רוצה ממנו ושאל אם השיעור נגמר.

לכאורה שני המקרים האלו נראים שונים לגמרי. אך בעצם לשני הילדים יש את אותה הבעיה – לשניהם יש בעיה של קשב וריכוז. לאחד פעילות יתר (היפראקטיביות) ולשני ההפך (היפואקטיביות). האם נתקלתם במקרים כאלה בכיתה שלכם? בקהילה? בבית?

חשוב לציין שלא לכל ילד שאינו מסוגל לשבת או לכל ילד שהוא חולמני יש בעיות קשב וריכוז.

ישנם גם גורמים אחרים היכולים להשפיע על חוסר היכולת של ילד להתרכז (בעיות רפואיות, בעיות משפחתיות, חוסר משמעת, עייפות, חוסר הגדרת קווי משמעת-דרישות משמעתיות מצד המורה, שפה, שעמום… וכד’). בעיות בקשב וריכוז בדרך כלל מאובחנות אצל ילדים על ידי גורמים מקצועיים.

חלק מן התסמינים האופייניים לסובלים מבעיית קשב וריכוז הם: חוסר יכולת לשבת בשקט (יתר תנועתיות), חוסר יכולת להתרכז לאורך זמן בפעולה מסוימת (הילד מתחיל פעילות, אך גירויים חיצוניים מסיחים את דעתו), הוא קופץ מפעילות לפעילות, עובר ממשחק למשחק ומסיטואציה אחת לאחרת מבלי לסיים דבר, לעיתים קרובות הוא מתקשה לשים לב לפרטים או שהוא עושה טעויות מחוסר תשומת לב. לעיתים קרובות נראה שאינו מקשיב שמדברים איתו, הוא מתקשה בארגון מטלות ופעילויות, נוטה לאבד דברים הנדרשים למטלות או לפעילויות כגון עפרונות, ספרים וכד’, ומתגלה כשכחן בפעילויות יום יומיות.

בדרך כלל נוטים להתייחס באופן שלילי כלפי ילדים עם בעיות קשב וריכוז מפני שהם לא מתנהגים כמצופה מהם, בעיקר בקהילה, מקום המצריך ישיבה שקטה לפרק זמן ארוך. דבר זה גורם לילדים אלה לסבול מדימוי עצמי נמוך.

אמנם לא נוכל לפתור את בעיות הקשב והריכוז בשעות המעטות שיש לנו עם הילדים בקהילה, אך ישנם מספר כלים שאותם נוכל ליישם על מנת לעזור לילדים להתמודד עם הבעיה שלהם ולהתרכז בלימוד דבר ה’:

ברמה הכללית:

1. דבר עם הילד על מה שעובר עליו. שאל אותו מה הוא חושב שיעזור לו להתרכז טוב יותר בשיעור.
2. דבר עם ההורים וברר כיצד הם מתמודדים עם הבעיה בבית או בבית הספר. מצא שיטות שמנחנכי הכיתה בבית הספר של הילד משתמשים בהן כדי לעזור לילד להתרכז.
3. התפלל בעבור הילד.
4. בנה קשר חיובי עם הילד ועודד אותו, שים דגש על הדברים הטובים שהוא עושה ועל הצלחותיו.

ברמה המעשית בכיתה:

1. קבע כללים ברורים. רשום אותם על בריסטול ותלה אותם במקום בולט. חזור על הכללים בכל שיעור.
2. תן הוראות ברורות. חוסר וודאות מעלה אי שקט, ולכן בכל שיעור יש להסביר מה עומד להתרחש, מה תהיינה המטלות שעל הילדים למלא.
3. בזמן קריאה או פעילות הקדש תשומת לב אישית לכל ילד וילד: היה בתנועה מתמדת, הסתובב בין הילדים, גש אליהם, בדוק אם כולם פתחו את התנ”ך או את החוברת בעמוד הנכון, עזור למי שזקוק לעזרה. הם יעריכו את תשומת הלב האישית ויהיו מרוכזים יותר.
4. הושב את הילד קרוב אליך.
5. וודא שפני הילד אינם אל החלון, הדלת או קיר עמוס בתמונות.
6. השתמש בשיעור שלך במגוון פעילויות וחומרי המחשה.
7. נסה לשמור על לוח זמנים קבוע בשיעורים.
8. צור קשר עין עם הילד לעיתים קרובות.
9. יש להרבות בחיזוקים חיוביים: טפיחה על השכם, מילה טובה, חיוך, פרס קטן וכד’.
10. היה ערני למצבו של הילד. אם אתה רואה שהוא עומד להגיע לנקודת רתיחה שבה הוא ‘ישבור את הכלים’, תן לו לצאת מהשיעור לכמה דקות כדי לשחרר את האנרגיה העודפת שלו.
11. הפרד את הילד מילדים אחרים שגורמים לו להתנהג בצורה לא נאותה.
12. הטל על הילד אחריות, כשהדבר אפשרי. למשל, תן לו לחלק את הכיבוד, בקש ממנו לנקות את הלוח הלבן וכד’.
13. חזרות מרובות בשיעור יעזרו לילד מאוד.
14. אם הדבר אפשרי, הבא אדם נוסף לכיתה שיוכל להקדיש לילד תשומת לב אישית אחד על אחד.