מדינת ישראל – פנים רבות בה

“וְהוֹצֵאתִים מִן-הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּים מִן-הָאֲרָצוֹת, וַהֲבִיאוֹתִים אֶל-אַדְמָתָם”

יחזקאל ל”ד 13

הבה נבחן את הידע ההטפסי (הסטראוטיפי) שלנו. בואו נוסיף מילה שמתארת בעיננו את ההכללה הרוֹוחת על מאפיינים של קבוצה או עדה מסוימת:

מרוקאי ___________,         כורדי___________,         פרסי ___________,

פולנייה___________,      תימני ___________,     רומני ___________,

גרוזיני___________,     רוסי ___________

כל עדה והסטריאוטיפ שלה… ואלה הן רק כמה מהעדות שמרכיבות את הפסיפס הישראלי. מדינת ישראל תמיד הייתה מדינת עלייה. בסוף שנות הארבעים ובתחילת שנות החמישים הגיעו כל כך הרבה יהודים לארץ ישראל, עד שהאוכלוסייה היהודית בה יותר מאשר הכפילה אל עצמה. כמות זו של עולים גרמה לבעיות רבות, והן הביאו את המדינה הצעירה להפוך את נושא העלייה לפרוייקט לאומי: הוקצו מעברות לשיכון העולים, הוקמו מפעלי תעסוקה וכן תושבי המדינה חוו את תקופת הצנע. עם כל הטוב והברכה שהיו בעולים הרבים שבאו, נוצר משבר.

המשבר שנוצר לא היה משבר כלכלי־לאומי בלבד, אלא גם משבר אישי, שאותו חווה כל עולה מפני שהועתק מהסביבה המוכרת שלו למקום חדש. למשבר הזה היו פנים רבות והשלכות רבות. גם היום כל עולה חווה קשיים, או בשפה המקצועית – משבר עלייה.

ממה מורכב משבר העלייה? המשבר כולל קשיים בשפה, בדידות, הרגשה של זרות – כתוצאה ממנהגים ותרבות שונים ומהשכלה ברמה אחרת – וכן גם געגועים למקום שממנו באו (ניתן לראות שדניאל וחבריו שנלקחו לבבל עברו גם הם משבר דומה).

אילו קשיים עלול ליצור משבר העלייה?

1. במשפחה: כתוצאה משינוי בתפקידי האנשים במשפחה נוצר תסכול שלעיתים מביא לאלימות. דוגמה: במשפחה האתיופית יש היררכיה ברורה מאוד שבה האב מפרנס את המשפחה והאישה מטפלת בבית ובילדים. כאשר עלו האתיופים לארץ, ראו הצברים הישראלים שהנשים “מדוכאות” (לפי תפיסתם ותרבותם) ולכן העצימו אותן, דבר שגרם למשבר גדול אצל הגברים שאיבדו את התפקיד החשוב של המפרנס וראש המשפחה.
2. חינוך ילדים: דרכי חינוך הילדים שונות ממה שהיה מקובל בארצות שמהן עלו העולים, ולכן מתוך חשש וחוסר התמצאות נמנעו העולים מחינוך הילדים. לעיתים נוצר מצב שבו ההורים נחשבים לעבריינים מכיוון שהם מחנכים את ילדיהם בצורה שלמדו בארץ מוצאם.
3. תעסוקה: רבים מיוצאי ברית המועצות הגיעו לארץ עם תארים של השכלה גבוהה ומקצועות נחשבים לאחר שעבדו בתחום שלמדו מספר שנים רב. תארים אלה לא התקבלו בארץ והיה עליהם לעבוד בעבודות כפיים פשוטות, עד שלמדו את השפה והשלימו את ההשכלה בהתאם לדרישות בארץ.
4. שפה: לעולים המבוגרים קשה יותר ללמוד את השפה העברית, ולכן הם נוטים להישאר סגורים בתוך החברה של יוצאי ארץ מוצאם ולא להיטמע בתוך החברה הישראלית.
5. משבר בביטחון העצמי.

מאמינים עולים…

למאמינים שעולים לארץ השפה בקהילה שונה, דרך התנהלות האסיפה שונה, לעיתים התאולוגיה שונה, המוזיקה שונה… לכן פעמים רבות יוצאי מדינות שונות מקימים קהילות שבהן האסיפה מתנהלת בשפת המקור: רוסית, אמהרית, צרפתית, אנגלית, ספרדית וכו’. פעמים רבות קיים אצלם גם פחד שיגלו שהם מאמינים, כי אז המדינה מפלה אותם לרעה ולעיתים גם פוגעת בזכויות שלהם בעניינים כמו שכר לימוד או במרכזי הקליטה.

הילדים במשבר…

גם ילדים עולים חווים משבר בעת העלייה. כמובן, הגיל שבו הם מגיעים לארץ משפיע על עוצמת המשבר. ילדים צעירים הם בדרך כלל גמישים מאוד ומסתגלים לסביבה די במהירות, וזאת במידה מסוימת מכיוון שאין להם ברירה. צריך לפקוח עין ולוודא שהם מסתגלים היטב ולא נוצר אצלם משבר.

בני נוער המגיעים לארץ לעיתים חווים את המשבר העמוק ביותר. הם נקרעו מחבריהם ומהסביבה המוכרת בדיוק בגיל שבו הם בונים את הביטחון העצמי ואת העצמאות שלהם. הם נכנסים למקום חדש שבו הכול שונה, והם צריכים להכיר מחדש את כל הכללים. הם איבדו את חבריהם שהם מקור התמיכה שלהם בשנים האלה. תגובת ההורים והסביבה היא מה שתעזור להם או תשבור אותם, ולכן מומלץ להימנע ממעבר בגיל זה, ואם אין ברירה, חשוב שתהיה תמיכה רבה גם להורים וגם לבני הנוער באותה תקופה.

פעמים רבות תפקידי הילדים במשפחה משתנים. בגלל כושר ההסתגלות המהיר יותר של הילדים לסביבה החדשה, ההורים נוטים להסתמך עליהם בתיווך של הסביבה, אם זה בתרגום העברית לשפתם ואם בהבנה של התרבות החדשה. רואים שילדים אלה בדרך כלל בוגרים יותר, בגלל המשבר שעברו. אך אם הילד חווה את השינוי הזה בתפקיד במשפחה בגיל צעיר מדי ולא קיבל את התמיכה הנחוצה – הביטחון העצמי, תחושת המסוגלות העצמית ותחושת השייכות נפגעים. הדבר יכול להביא לדיכאון או לחרדה בהמשך.

פעמים רבות ילדים ממשפחות עולים מאמינות מגיעים לקהילות שלנו. לפעמים ההורים מעדיפים ללכת לקהילות הדוברות בשפת האם שלהם, דבר הגורם לילדים משבר באמונה כי הם מרגישים שהאמונה שייכת לתרבות אחרת, לא להם. ילדים אלה נולדו בארץ, או הגיעו בשלב מסוים בחייהם לישראל ומייד נכנסו לבתי ספר (תלוי בגיל, אולי היו באולפן) ו”נזרקו” לתוך החברה הישראלית. לפעמים הם התלבשו שונה מהילדים האחרים וספגו עלבונות, לפעמים חוסר היכולת לתקשר מכיוון שעדיין לא ידעו עברית הקשה עליהם להכיר ילדים אחרים, ולכן הם היו בודדים. לפעמים צבע עורם שונה ולכן מסתכלים עליהם כעל מסכנים או כעל חלשים שאפשר לנצל.

מה אפשר לעשות כדי לעזור לילדים שאנו רואים שהם עוברים את משבר העלייה?

1. לחבק אותם פיזית, כדי שיידעו שהם מיוחדים ואהובים.
2. להקשיב להם (במיוחד אם אתה מבין את שפת האם שלהם).
3. ליצור קשר אישי איתם ועם המשפחה שלהם. הזמן אותם לביתך יחד עם משפחה שיש לה ילדים בגילם.
4. לתת לילדים אפשרויות להשתתף בשיעור במקומות שהשפה פחות חשובה, כדי לתת להם תחושה של שייכות והצלחה (למשל לשים את התמונות על לוח הפלנל, להחזיק תמונות, להשתתף במשחק וכד’).
5. לעודד ילדים אחרים להתחבר איתם.
6. להכיר את התרבות שלהם – לעשות ערב שבו הם יהיו הכוכבים ויספרו על המשפחה שלהם, על המקום שממנו באו, על המאכלים שאהבו לאכול בארץ המוצא שלהם וכד’.
7. לתת להם מרחב ואפשרות להביע את התסכול שלהם מהשינוי שחל בחיים שלהם.
8. לעזור להם למצוא את הדברים הנחמדים בתרבות החדשה.
9. להתפלל איתם ועבורם.
10. פשוט להיות חברים שלהם ושל המשפחות שלהם.

תודה לבני, רועה קהילת ׳הסנה הבוער׳ בחיפה, ששיתף מניסיונו המקצועי והאישי בחוויית העלייה. תודה מיוחדת גם לויוריקה ששיתפה מחוויות ותובנות העלייה שלה.