למידה בגיל הרך

“וּמִנְּעוּרֶיךָ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ..”

השנייה לטימותאוס ג׳ 15

מה קורה לספוג כשמניחים אותו בתוך קערת מים? הוא סופג את כל המים. המים יעברו מהצלחת אל תוך הספוג.

טימותאוס היה ילד קטן כשאימו וסבתו החלו ללמד אותו את דבר ה’. הן התמידו בלימוד דבר ה’ ובחינוכו בדרכי אלוהים והתוצאה הייתה ששנים לאחר מכן, כאשר פולוס פגש את טימותיאוס, הוא לקח אותו איתו לרבים ממסעותיו באסיה הקטנה, בין היתר בזכות הידע העמוק והרב שלו בכתובים.

פעוטות דומים מאוד לספוג. הם סופגים מהסביבה שלהם כל דבר. ברניס קורי, מומחית בחינוך לגיל הרך, טענה ש”היכולת לזכור וללמוד גדולה ביותר בחמש השנים הראשונות של החיים.”[1]

ד”ר מוריס גרין, פרופסור לרפואת ילדים בבית החולים האוניברסיטאי באינדיאנה, כתב: “יותר ויותר מתברר ששלוש השנים הראשונות לחייו של אדם קובעות את מסלול ההתפתחות שלו בהמשך חייו. במידה רבה, השנים הראשונות האלה ‘מכינות את הבמה’ לבריאות הפיזית, לבריאות הרגשית, לביצועים בלימודים, למיומנויות חברתיות, לביטחון עצמי וליחסי אנוש חיוביים.”[2]

גם מבחינה רוחנית, הילדים בגיל הצעיר לומדים גישות חשובות מאוד כלפי האדון והחיים הרוחניים – גישות שישפיעו על השקפת העולם שלהם ועל הצורה שבה יתייחסו לאלוהים ולדברו כל חייהם. האדון שם בידינו את האחריות ללמד את הילדים ולהנחיל להם את אהבת האדון ואת האהבה לדברו. תארו לעצמכם איזו השפעה יש לכם כמורים על חיים שלמים של אדם (ממוצע חיי אדם הוא 80 שנה, זו השפעה לטווח ארוך מאוד!).

אימו וסבתו של טימותאוס הנחילו לו אהבה לאדון ולכתובים כבר בגיל צעיר; את האהבה הזו הוא העביר לאחרים כשהתבגר ולימד בקהילות השונות שבהן ביקר. זוהי דוגמא שמעודדת אותנו כהורים וכמורים – אכן עבודתנו עם הגיל הרך הינה מאתגרת וחשובה.

הלמידה אצל ילדים בגיל הרך נעשית במספר דרכים:

1. דרך משחק: הם אוהבים לשחק, ולא מסוגלים לשבת בשקט פרקי זמן ארוכים. בבית הם ישחקו במכוניות, בבובות, בקוביות וכדומה, הם ישחקו בחוץ בחול ובמתקני גן השעשועים, הם ישחקו עם כל משחק שימצאו. כל ילד משחק בדרך אחרת, אחד בשקט והשני בצורה רועשת וכו’.
2. דרך חיקוי: הילדים רואים מה האנשים הסובבים אותם עושים, בעיקר האנשים החשובים בחייהם, או כיצד הם מתנהגים, ובהתאם לכך הם יחקו את ההתנהגות ויתנהגו גם הם באותו האופן. אם ההורים מדברים הרבה, סביר להניח שהילד גם יהיה דברן. אם ההורה משרה שלווה בבית, ככל הנראה גם הילד יהיה שליו, אם ההורים מביעים את אהבתם לאלוהים, הילדים גם הם יאהבו את אלוהים, וכך הלאה. הילדים גם מחקים בעלי תפקידים שונים שהם רואים סביבם בחיי היום-יום, למשל רופא, שוטר, נהג אוטובוס וכו’.
3. דרך קריאת ספרים: רוב הילדים בגיל זה אוהבים “לקרוא” ספרים, הם כמובן מסתכלים על התמונות שבספרים. אם הוריהם קוראים להם ספרים בבית, הם יתרגלו לספרים ויאהבו לקרוא כשיגדלו.
4. דרך מגע: ילדים בגיל זה זקוקים להמון חום ואהבה. הם זקוקים לחיבוק כשהם נכנסים לכיתה, להתלהבות של המורה כשהוא רואה אותם, למילה טובה ומעודדת כשהם הצליחו בדבר מה. מגע זה נותן לילדים תחושה של ביטחון, וכשילד מרגיש בטוח, הוא פורח.
5. דרך חוויות מוטוריות: בשלב זה של החיים הילד מתפתח מהר מאוד מבחינה מוטורית, הכוונה ליכולת הפיזית שלו לעשות דברים, כמו לזרוק כדור או להשתמש בצבעים, לטפס על המתקנים בגן השעשועים, לגזור בעזרת מספריים וכדומה.
6. דרך חזרות מרובות: לא משעמם לילדים לשמוע דבר מסוים שוב ושוב ושוב. ההפך הוא הנכון, הם זוכרים דברים רק אם חוזרים עליהם שוב ושוב ושוב.

כיצד נוכל להשתמש בידע זה כדי ללמד ילדים בגיל הרך?

1. נוכל לשלב בשיעור הרבה מאוד זמן משחק הקשור לנושא השיעור. לדוגמה: אם לומדים שביום השני אלוהים הפריד בין המים למים, נעשה הרבה פעילויות הקשורות למים, לאו דווקא בזמן שאנחנו מלמדים את השיעור עצמו, אלא גם לפני ו/או אחרי החלק הפורמאלי של השיעור.
2. במשך כל הפעילויות של השיעור נזכיר שוב ושוב את המטרה של השיעור. לדוגמה: אם לימדת השבוע על המקרה שבו ההורים הביאו את ילדיהם לישוע כדי שיברך אותם, והמטרה של השיעור היא שהילדים יבינו עד כמה ישוע אוהב אותם, שאל את הילדים: מי אוהב אתכם הכי, הכי הרבה? הם אמורים לענות לך שישוע אוהב אותם. שאל את השאלה הזו מספר פעמים במהלך השיעור עצמו, גם בזמן של עבודת היד ובמשך הזמן המוקדש למשחק. שלב את השאלה כחלק טבעי של המשחק ולאורך כל השיעור.
3. קבל את פני הילדים בהתלהבות. אם הילדים ירשו לך, חבק אותם. בהתחלה סביר להניח שיהיה להם קשה להיפרד מאמא ומאבא, אז הרשה להורה להישאר בכיתה בדקות הראשונות של השיעור (אך לשבת בצד), כדי שהילד ירגיש ביטחון בנוכחות שלו. הבהר להורים שחשוב מאוד שלאט לאט הם יעזבו את הילד לבד בכיתה, כדי שיתרגל לכך שאבא ואמא לא נמצאים בסביבה ושהם יחזרו מאוחר יותר לקחת אותם.
4. גוון את החוויות המוטוריות והרבה בהן. אל תביא רק ציור לצביעה בכל שיעור, תן להם גם להדביק חומרים שונים כמו ניירות במרקם שונה, צמר גפן, עלים וכד’. אפשר להם לנוע לקצב מוזיקה, הנחה אותם ב”משחקי אצבעות”, למד אותם לשיר שירים פשוטים בלוית תנועות גוף ועוד.
5. החלף את הפעילות באופן תדיר. לילדים בגיל זה יש יכולת ריכוז של בערך 5-3 דקות. לכן כלול בשיעור שלך הרבה פעילויות מתאימות. אי אפשר לדרוש מהם רק לשבת ולהקשיב לסיפור שתספר להם, הם זקוקים לגיוון.
6. תן לילדים הזדמנויות לבטא את עצמם. בגיל זה הילדים מפתחים את יכולת הדיבור והביטוי שלהם, לכן היה סבלן ותן להם את הזמן שהם צריכים כדי לומר את מה שהם רוצים. לפעמים הם יבטאו את מה שהם רוצים לומר בתנועות ידיים והבעות פנים, וגם זה בסדר.
7. התכונן היטב לשיעור כך שתדע בעל פה את מהלכו. אם תצטרך לחטט בניירת שלך כדי לבדוק מה עושים או מה אומרים עכשיו, תאבד את תשומת ליבם של הילדים. כמו כן ודא שכל החומרים מוכנים ומאורגנים לידך לפני השיעור כי לא יהיה לך זמן להכנות אחרי שהילדים יכנסו לכיתה. תשומת הלב המלאה שלך צריכה להיות מופנית כלפי הילדים ולא כלפי הכנות השיעור ומהלכו.

[1] Bernice T. Cory, Christian Education Monograph (Pastor Series No. 8) “the Pastor and His Interest in Preschoolers,” Scripture press Ministries, Glen Ellyn, Ill.

[2] Arlene Eisenberg, Heidi E. Murkoff, and Sandee e. Hathaway, B.S.N., What to Expect the Toddler years, Workman Publishing, New York 1994.