יצירה בשירות עם ילדים

יצירה

כשאני חושבת על יצירה ויצירתיות, אני חושבת על בצלאל. אלוהים בחר בו, כמתואר בשמות ל”א, לנצח על מלאכת בניית המשכן. אלוהים לא בחר לבנות את המשכן כצריף מעץ או כאוהל מבד פשוט, ולשים בו מנורות רגילות כמו שיש בכל בית או שולחן סטנדרטי. הוא גם לא בחר לשים סתם ארון עץ בקודש הקודשים, אלא הוא בחר לבנות משכן יפהפה, שכל אלמנט בו הוא יצירתי ומיוחד, ועוד יותר חשוב  – מזכיר אותו באופן מסוים. במנורה היו פיתוחי זהב יצוקים בצורת כפתור ופרח; כיסוי האוהל היה בנוי מארבע שכבות של בדים בצבעים מסוימים שמזכירים את תכונותיו השונות של אלוהים; הווילון שהפריד בין הקודש לקודש הקודשים היה גם הוא יפהפה, עשוי מאריג אדום שעליו דוגמה מרהיבה. שוב, כל האלמנטים האומנותיים הזכירו את אלוהים, את תכונותיו ואת גדולתו.

כיצד זה קשור אלינו… בעבודתנו עם הילדים?

יצירה בשירות הילדים

שרנו שירים, התפללנו, למדנו סיפור מהכתובים, ועכשיו הגיע הזמן לעשות פעילות שתחזק את הנלמד בשיעור. מה נעשה? משחק, יצירה, שיחה, הצגה? בואו נחשוב על זה קצת… כשאתה חושב לעומק על מה שאתה רוצה להשיג בעשר הדקות האלה של הפעילות, אילו מחשבות עוברות לך בראש?

מהי המטרה הסופית שלנו כשאנחנו מלמדים את הילדים? – הישועה שלהם והגדילה בקשר שלהם עם אלוהים. זוהי מטרה גדולה מאוד, וכדי להשיג אותה צריך לצעוד על אבני דרך רבות. חלק מאבני הדרך הללו הם שיעורי השבת וכל הפעילויות שעושים בהם. יש לנו זמן מועט מאוד עם הילדים, ולחלקם זהו הזמן היחיד שבו הם לומדים את דבר ה’, ולכן חשוב מאוד למקד כל דבר בשיעור ולנצל כל רגע.

מדוע אנחנו עושים פעילות לאחר שסיימנו ללמד את השיעור? כי כך כתוב בהוראות? כי כך נהוג? כי זה ממלא זמן? כי הילדים נהנים ממנה? – או כדי שהמסר שניסינו להעביר בשיעור יעבור בצורה נוספת, בצורה שתשאיר את חותמה ותגרום לילדים לזכור את מה שלמדו לאורך זמן? עדיף שהילדים ייהנו מהפעילות והיא אכן ממלאת זמן – אלה דברים חיוביים, אבל הם לא מטרת הפעילות.

הפעילות שנדבר עליה היום היא היצירה. על פי מילוג, יצירה היא “מונח מופשט, המתאר התייחסות לדבר מה כאל תוצר של תהליכים מורכבים בעל ערך סובייקטיבי מוסף. בשפה היום-יומית נהוג להתייחס ליצירה כאל תוצר אמנותי, למשל: ספר, ציור או שיר.” כשאנחנו מדברים על יצירה עם ילדים בשיעור תנ”ך, אנחנו מדברים על מוצר אומנותי שהילדים יוצרים, שהוא תוצר של תהליך מורכב (מה שהילדים למדו במשך השיעור) והערך הסובייקטיבי המוסף שלו הוא יישום של הנלמד בשיעור בתוצר אומנותי. במילים פשוטות זהו חפץ שהילדים יוצרים, המזכיר להם את מה שלמדו בשיעור או מאפשר להם ליישם את מטרת השיעור. דוגמה: הילדים למדו על כך שהילד ששיתף את האוכל שלו עם ישוע ו־5,000 האנשים שבאו ללמוד ממנו היה העוזר של ישוע. בזמן היצירה הילדים קישטו צנצנת כראות עיניהם ומילאו אותה בסוכריות. הם חילקו את הסוכריות, וכך הם התנהגו כמו הילד שנידב את ארוחת הצהריים שלו. הם יישמו את מטרת השיעור.

מה היצירה תורמת לילדים:

1. היצירה עוזרת ליישם ולהפנים את הנלמד בכיתה. היצירה נשארת זמן רב וכך יוצרת תזכורת על מה שנלמד, על הלקחים ועל הפסוק שנלמד באותו השיעור.
2. היצירה מאפשרת לילדים לקחת הביתה דבר מה המשמש אובייקט לשיחה עם המשפחה, וכן עם כל אדם שרואה אותו. דבר זה יכול לסייע בפיתוח שיחה בבית, שיחה על האמונה או על דברים אחרים.
3. היצירה עוזרת לחיזוק המוטוריקה העדינה (השרירים הקטנים בידיים).
4. אצל ילדים קטנים היצירה מפתחת את היכולת להבדיל בין מרקמים שונים.
5. היא מפתחת את היצירתיות.
6. היא מפתחת את החשיבה.
7. היא עוזרת להוציא אנרגיות בצורה אחרת.
8. היא תורמת לפיתוח האישיות של הילד והופכת אותו לאדם יותר “מעוגל”, בעל רבדים עמוקים יותר.
9. היא עוזרת בפיתוח כישורי חיים כמו תפירה, הדבקה (באיזה דבק משתמשים עם אילו חומרים), אילו צבעים מתאימים זה לזה, השחלה, ראיית המרחב וממדיו וכד’.
10. היצירה עוזרת לילדים להביע את מה שיש להם בתוך נפשם, שאותו הם לא יודעים או מתקשים לבטא במילים.

סוגים שונים של יצירה

ישנם סוגים שונים של יצירה: גזירות והדבקות, שימוש בחומרים שונים לבניית אובייקטים (למשל שימוש בגליל של נייר טואלט ליצירת דגם של יריחו שנכבשה על ידי בני ישראל; שימוש בעץ, פטיש ומסמרים לבניית ארון הברית; שימוש בצמר להכנת פונפון וכד’), יצירה דו-ממדית ויצירה תלת-ממדית, יצירה של דברים שימושיים (כמו מעמד לעפרונות, אבן להחזקת דלת פתוחה, כלי לשים בו סוכריות, חולצה וכד’). דיברתי עם מורה לאומנות בחטיבת ביניים בירושלים. היא סיפרה לי שהיא מלמדת את הילדים בכיתה שלה מיומנויות בסיסיות לחיים – כיצד לתפור תפרים בסיסיים, כיצד לתפור כפתור, כיצד להסתכל על גוף (כמו למשל קובייה או עץ) ולצייר אותו, אפילו בצורה פשוטה, כדי שיוכלו לבנות למשל מפלסטלינה גוף נוסף הדומה לו, וכד’.

לא חשוב באיזה סוג של יצירה תבחרו, אבל כן חשוב שעל כולם יופיע הפסוק לשינון, כך שהוא תמיד יימצא מול העיניים. הוא יהווה זרז להתנהגות או לשיחה, וגם ישמש עדות לסובבים.

בכל גיל תהיה רמת היצירה שונה. מובן שאצל ילדים גדולים יותר היצירה תהיה מורכבת יותר, והתוצאות יהיו טובות יותר (כמובן שילד שהיו לו ניסיונות רבים יותר בעבודות יצירה התוצר יהיה ‘טוב’ יותר). אצל ילדים גדולים יותר לא מומלץ לשלב יצירה באופן קבוע בשיעורים, הם גדולים מספיק בשביל ללמוד את דבר ה’ בצורה שיטתית ועמוקה, והפעילות שלהם בשיעור תהיה יותר אקדמית בטבעה (שימוש בקריאה בכתובים והתעמקות בהבנת הטקסט, והתובנות שאפשר להפיק מהכתובים תוך כדי תפילה ושיחה).

לא כולם אוהבים להשתתף ביצירה, ולכן חשוב לגוון. יש ילדים שברגע שמוציאים את חומרי היצירה הם פתאום כבר לא מעוניינים, לא מוכנים לשתף פעולה, רוצים ללכת להורים… בדיוק ברגע הזה עליך לעזור לילד לראות שיש ביצירה דברים שהוא יאהב. שב איתו, עשה יחד איתו את היצירה (הענק לו חוויה טובה של הצלחה). גם אם זה רק לזמן קצר, דרוש מהילד לעבוד. עם הזמן הוא יידע למצוא את החלקים ביצירה שהוא כן אוהב או מוכן לעשות, והוא ייצא מהכיתה, כמו כל החברים, עם תוצר שהוא יכול לקחת הביתה ולהראות בגאווה להורים, ושיהווה טריגר לספר על מה שלמד בשיעור.

גם אם אינך יצירתי, ספק לילדים את החומרים הנחוצים לעשות את היצירה, ותראה שהם יהיו אומנים קטנים ושיוכלו ליצור דברים מקסימים. את הרעיונות תוכל לשאוב מהמדריכים למורה שאתה משתמש בהם, ממורים אחרים או מהאינטרנט.

מהם החומרים הבסיסיים שמומלץ שיהיו נגישים:

1. מספריים
2. נייר לבן בגדלים שונים
3. בריסטול צבעוני/לבן/שחור
4. סיכות מתפצלות
5. עפרונות/עטים
6. צבעים (טושים, צבעי עפרון, צבעים רגילים)
7. דבק סטיק
8. נייר דבק
9. מסקינג טייפ
10. צמר גפן
11. מדבקות (עיגולים בצבעים שונים, מדבקות יפות, מדבקות של בעלי חיים וכד’)
12. מחורר יחיד
13. מהדק
14. דבק לבן
15. מכונת ניילוּן (למינציה)
16. סכין יפנית

אם יש מקום אחסון טוב, שמור לשעת הצורך:

1. גלילי נייר טואלט
2. גלילי נייר ידיים
3. צנצנות קטנות (פלסטיק עדיף מזכוכית)
4. קשיות
5. דבק דו-צדדי
6. איזולירבנד
7. דבק חם
8. צבעי גואש
9. גליל מגנטי
10. מנקי מקטרות
11. קרטון ביצוע