זמן שקט עם האדון ועם דברו

“טוֹב-לִי תוֹרַת-פִּיךָ–מֵאַלְפֵי, זָהָב וָכָסֶף.” תהילים קי”ט 72

מרי ג’ונס אהבה מאוד את דבר ה’. היא נולדה בוֵיילס למשפחת אורגים ענייה שהאמינה בישוע. לא היה להם ספר של דבר ה’ בביתם, לכן הם לא יכלו לקרוא בו מדי יום ביומו. ספר כתבי הקודש הקרוב ביותר לביתם היה שייך למשפחה שגרה כשני קילומטרים מהם, והמקום הקרוב ביותר שהיה אפשר לקנות בו ספר תנ״ך היה במרחק של 26 קילומטרים מביתה. במשך שנים עבדה מרי בעבודות מזדמנות כדי לחסוך מספיק כסף ולקנות ספר כתבי קודש. כשהייתה בת 15 הצליחה סוף-סוף לאסוף את הסכום הדרוש לרכישת הספר.

ברגליים יחפות צעדה מרי את 26 הקילומטרים לביתו של המטיף תומס צ’ארלס, ושם הצליחה לרכוש את ספר הכתובים. הספר הזה נמצא כיום בארכיון של החברה לכתבי הקודש באוניברסיטת קיימברידג’. על הכריכה האחורית מופיע הכיתוב הבא:

מרי ג’ונס. תאריך לידה: ה-16 בדצמבר 1784.

רכשתי ספר זה בשנה ה-16 לחיי. אני בתם של יעקב ג’ונס ומרי ג’ונס אשתו. תפילתי שהאדון ישפיע עליי את חסדו. אמן.

מרי ג’ונס היא הבעלים האמיתיים של ספר כתבי קודש זה שנקנה על ידה בשנת 1800 כשהיתה בת 16.

מרי ג’ונס רצתה שיידעו כולם, ללא צל של ספק, למי שייך הספר. היא רצתה שהוא תמיד יישאר אצלה ושהיא תוכל לקרוא בו בכל זמן שתרצה. היא רצתה את הקשר היומיומי, המתמיד עם האדון דרך הקריאה בדבר ה’.

הכמיהה של מרי לדבר ה’ ולקשר האישי איתו שנובע מקריאה יומיומית בדברו, מעוררת פליאה והערצה. מדהים לראות שכבר מגיל צעיר מרי חיפשה את הקשר העמוק עם האדון דרך דברו והיתה מוכנה לעשות ככל שביכולתה להשיגו. במזמור קי”ט דוד מתאר את הכמיהה שלו לדבר ה’ ואת העונג שהוא מקבל ממנו:

פס’ 28: דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ.

פס’ 72: טֽוֹב־לִי תֽוֹרַת־פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף.

פס’ 97: מָה־אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל־הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי.

פס’ 127: עַל־כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֺתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז.

תהלים י”ט 8: תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ.

האם גם בלבכם ישנה כמיהה כזאת לדבר ה’ ורצון להיות במחיצתו כל יום? באיזה גיל התחלתם אתם להיות עצמאיים בקריאה היומית בדבר ה’ ובזמן השקט שלכם עם האדון? הבה נעודד את ילדינו בתחום זה כך שגם בהם תתעורר הכמיהה לבלות זמן עם דבר ה’, החל מכיתה א’ שבה הם לומדים לקרוא. וגם אם השפה קצת קשה, עדיין יהיה דבר ה’ תמים ומשיב נפש עבורם. ואם הילדים עדיין לא יודעים לקרוא, עודדו אותם לבקש מהוריהם לקרוא איתם בדבר ה’. כמו כן עודדו את ההורים לקרוא עם ילדיהם. אלוהים הבטיח בישעיה נ”ה 11 שדברו לא ישוב ריקם.

בתור מורים בקהילה עודדו את הילדים לקרוא בדבר ה’, שאלו אותם אם הם קראו בכל יום במשך השבוע, שוחחו על החשיבות של הקריאה היומית, ושתפו אותם בחוויות שלכם מקריאתכם היומית – מה אתם למדתם, איזה פסוק דיבר אל לבכם, כיצד הקשר שלכם עם האדון התחזק.