אנשים בעלי מוגבלויות

סוגי’ט דסאי הוא בוגר אקדמיה למוסיקה בארצות הברית ומנגן על שבעה כלי נגינה – פסנתר, כינור, תופים, קלרינט בי־בי, קלרינט בס, חצוצרה וסקסופון. הוא ניגן מול אלפי אנשים, זכה בפרסים על נגינתו והופיע בסדרות ובתוכניות טלוויזיה פופולריות.

סטיבלנד הוא מוזיקאי, זמר, מלחין וכותב טקסטים. בגיל 11 הוא כבר חתם חוזה עם חברת הקלטות ומאז הוא מופיע. הוא הספיק לכתוב מעל ל־30 שירים שנכנסו לעשרת השירים המובילים בארצות הברית.

הלן הייתה סופרת, אקטיביסטית ומרצה בארצות הברית. היא כתבה 12 ספרים ופעלה נמרצות עבור זכויות הנשים וזכויות מעמד העובדים הפשוטים.

ללא ספק התיאורים הללו נשמעים של אנשים מוצלחים – כאלה שמבחינת ההגדרה של העולם למוצלחים, עשו את זה ובגדול.

מה המשותף לשלושתם?  

לשלושתם יש לקות פיזית, צורך מיוחד.

סוג’יט המוסיקאי הוא אדם עם תסמונת דאון.

סטיבלנד, או בשמו המוכר יותר סטיבי וונדר, הוא עיוור מלידה.

הלן, היא הלן קלר, הייתה חירשת ואילמת.

למה הזכרתי אותם? כי הרבה פעמים אנחנו לא מאמינים ביכולתם של אנשים עם צרכים מיוחדים לעשות דברים מסוימים. אנחנו מושפעים מדעות קדומות, ודבר זה משפיע על היחס שלנו כלפי אנשים שנתפסים בעינינו שונים מאיתנו.

קצת עובדות וסטטיסטיקה (נכון לשנת 2019):

• בישראל חיים למעלה ממיליון אנשים עם מוגבלויות.
• 50% מהם הם אנשים עם מוגבלות בלתי נראית.
• 50% מהם הם אנשים עם יותר ממוגבלות אחת.
• 20% מהם נולדו עם המוגבלות – נכות מולדת.
• כל היתר הפכו למתמודדים במהלך חייהם הבוגרים – נכות נרכשת.

גם בדבר ה’ יש אנשים עם צרכים מיוחדים, והאמת? יש הרבה!

יעקב צלע, לאה הייתה פוזלת, למרים הייתה צרעת, משה גמגם, יצחק היה עיוור, איוב היה נגוע בשחין, מפיבושת לא היה יכול ללכת, שאול השליח כנראה היה כבד ראייה, זכי היה נמוך קומה, וישוע ריפא אנשים רבים בעלי נכויות – עיוורים, מצורעים, פיסחים ועוד…

מה דבר אלוהים אומר על נכויות? האם נכות זה טוב או רע? מה הייתה התפיסה בתקופת התנ”ך ובתקופתו של ישוע?

* באיגרת אל הרומים ה’ 12 כתוב: “לְפִיכָךְ, כְּשֵׁם שֶׁעַל־יְדֵי אָדָם אֶחָד בָּא הַחֵטְא לָעוֹלָם, וְעֵקֶב הַחֵטְא בָּא הַמָּוֶת, כָּךְ עָבַר הַמָּוֶת לְכָל בְּנֵי אָדָם מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם חָטְאוּ.“

אין אדם אחד שהמוות פוסח עליו (חוץ מאליהו וחנוך). חלק מתהליך המוות הוא ההזדקנות של כל דבר שקיים בעולם החומרי שלנו, זהו חלק מהקללה שנכנסה לעולם ברגע שאדם וחווה חטאו. משמעות הדבר היא שכל אחד מאיתנו בשלב מסוים בחיים שלו יחווה לקות כלשהי, ואפילו נכות, אם נזכה להגיע לגיל מופלג שבו הגוף שלנו מזדקן ומתבלה.

* בויקרא י”ט 14 כתוב: “לֹא־תְקַלֵּל חֵרֵשׁ, וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.“

אלוהים מגן על החלשים בחברה ועל אלה שיש להם צרכים מיוחדים.

* בתהילים קמ”ה 9 כתוב: “טוֹב־יְהוָה לַכֹּל, וְרַחֲמָיו,עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו.“

“כל מעשיו”, כלומר כל ברואיו, כולל האנשים בעלי הנכויות, הם טובים בעיניו.

* ביוחנן ט’ 3-1 כתוב: “כַּאֲשֶׁר עָבַר בְּדַרְכּוֹ רָאָה אִישׁ עִוֵּר מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו: ‘רַבִּי, מִי חָטָא שֶׁהוּא נוֹלַד עִוֵּר? הוּא אוֹ הוֹרָיו?’  עָנָה יֵשׁוּעַ: ‘לֹא הוּא חָטָא וְלֹא הוֹרָיו; אֵין זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּגָּלוּ בּוֹ פָּעֳלֵי אֱלֹהִים.‘”

באותה תקופה חשבו האנשים שאם לאדם יש מוגבלות, נכות או צורך מיוחד, זה בגלל חטא בחייו או בחייו של מישהו מהמשפחה שלו. ישוע מראה להם כי חלקן הן נועדו כדי להראות את כוחו ופועלו של אלוהים בחייהם.

* שאול מביא זווית נוספת מעניינת באיגרת השנייה אל הקורינתים י”ב 10-7, כאשר הוא אומר שאלוהים נתן לו קוץ בבשר, כדי שבחולשתו תושלם גבורת אלוהים. דווקא בחולשה אלוהים רוצה להשתמש כדי להראות שהצלחת פעולתנו היא בזכותו ולא בזכות כוחנו שלנו.

* יעקב אומר בפרק א’ של איגרתו: “לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה חִשְׁבוּ זֹאת, אַחַי, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים בְּכָל מִינֵי נִסְיוֹנוֹת!” נכות היא בהחלט התמודדות קשה וניסיון! אבל למה לשמוח? כי ההתמודדות מביאה לידי סבלנות ואמונה חזקה יותר באלוהים.

איך התייחס ישוע לבעלי הצרכים המיוחדים?

אנו קוראים במרקוס י’ 46 על ברטימי, האיש העיוור, שצועק לישוע. בעוד האנשים מנסים להשתיק אותו כי הוא מפריע, ישוע קורא לו ומרפא אותו.

ישוע ריפא את האישה שהייתה זבת דם במשך 12 שנה.

ישוע ריפא את האיש בעל היד היבשה בשבת.

ישוע ריפא את המשותק שחבריו הורידו דרך הגג.

ישוע היה מלא חמלה ורחמים כלפי האנשים שאותם הוא ברא ואהב. הוא לא דחה אותם, לא זלזל בהם, לא התעלם ולא התנשא. הוא ריחם, אהב, התייחס וריפא.

סיכום:

לקויות ונכויות הן דבר קשה במהותן. הן תוצאה של השפעת החטא והמוות על העולם. אבל אלוהים משתמש בנסיבות ובדרכים שונות כדי לתת לו כבוד.

אלוהים אינו מפלה אנשים עם צרכים מיוחדים – להפך. הוא מלא חמלה ורחמים כלפי כל בריאתו. אלוהים רוצה שנתייחס לאנשים עם צרכים מיוחדים בדיוק כפי שאנחנו מתייחסים לכל אחד אחר! הרי אנשים אלו הם לא שונים במהותם מכל אחד מאיתנו, לכל אחד יש נכות מסויימת, רק הנכות שלהם חריפה ובולטת יותר.

“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” – תקף לגבי כל אחד!

“בִּנְמִיכוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ” (פיליפים ב’ 3) – תקף לכל אחד!

“לָכֵן כָּל מַה שֶּׁתִּרְצוּ שֶּׁיַּעֲשׂוּ לָכֶם בְּנֵי הָאָדָם, כֵּן גַּם אַתֶּם עֲשׂוּ לָהֶם, כִּי זֹאת הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים” (מתי ז’ 12 – תקף גם לאנשים בעלי מוגבלויות, ולא משנה אילו מוגבלויות!

ומה צריך להניע אותנו לנהוג כך? חסד אלוהים, והאהבה שלו כלפינו. אם נבין באמת את גודל אהבת אלוהים וחסדו כלפינו בכך שסלח לנו על חטאינו, ונזכיר זאת לעצמנו על בסיס יום־יומי, יהיה לנו קל יותר לאהוב את האחר ולא משנה עד כמה הוא שונה מאיתנו.